פסק-דין בתיק עמ"ש 16381-11-09

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' השופטת ח' קיציס) מיום 13.10.09 (תמ"ש 41050/06), שבו קיבל בית המשפט באופן חלקי את תביעת המערער להצהיר כי הוא הבעלים של מחצית הרכוש הרשום בשם המשיבה מכוח חזקת השיתוף ודחה את יתרת התביעה.

רקע

בעלי הדין נישאו זל"ז ביום 15.3.67 ומנישואיהם נולדו להם 3 ילדים, כולם בגירים. כיום בני הזוג גרושים.

בעלי הדין התגוררו בדירה משותפת (הרשומה על שם שניהם בחלקים שווים) ברח' וולפסון בראשון לציון (להלן: "דירת וולפסון"). בשנת 2005 עזבה המשיבה את הדירה והמשיב ממשיך להתגורר בה עד היום.

בשנת 1974 פתחו הצדדים סטודיו לצילום בשם "סטודיו גבעון" שאותו ניהלו ובו עבדו יחד משך כל השנים, עד שהמשיבה הפסיקה לעבוד בסטודיו ביום 30.9.03. את הסטודיו הפעילו בעלי הדין בחנות בראשון לציון (להלן: "החנות") שרכשו הורי המשיבה בשנת 1973, ורשמו בשמה ובשם אחיה. בשנת 1976 העביר האח ללא תמורה את חלקו בחנות למשיבה.

הורי המשיבה היו בעלים של מגרש ברח' הרב קוק בראשון לציון, שאותו העבירו למשיבה ולאחיה, ללא תמורה. בשנת  1977 העביר אחיה של המשיבה את זכויותיו במגרש ברח' הרב קוק ללא תמורה למשיבה.

אין מחלוקת שבשנת 1987 נטלו בעלי הדין הלוואה בסך 71,550 ש"ח, ובשנת 1992 נטלו הלוואה נוספת בסכום של 100,000 ש"ח. כספי ההלוואות הועברו לאחיה של המשיבה והמערער והמשיבה שילמו את החזרי ההלוואות לבנק מתוך החשבון המשותף.

בתחילת שנות ה- 90 התקשרה המשיבה בעסקת קומבינציה עם קבלן בקשר למגרש ברח' הרב קוק ובמסגרת העסקה קיבלה שתי דירות בבניין שנבנה (להלן: "הדירות ברח' הרב קוק"). מס שבח שהיה על המשיבה לשלם בקשר עם עסקת הקומבינציה וכן הוצאות לשיפוץ הדירות, שולמו מתוך החשבון המשותף של הצדדים, ולחשבון זה גם הכניסו הצדדים את דמי השכירות שקיבלו מהדירות ברח' הרב קוק.

יוצא אפוא שכל הנכסים שבמחלוקת (חנות ושתי דירות) רשומים בשם המשיבה בלבד, בעוד שדירת וולפסון רשומה בשם שני הצדדים בחלקים שווים. 

כאמור, ביקש המערער מבית משפט קמא להכריז על זכותו למחצית מהנכסים הרשומים בשם המשיבה.

בית משפט קמא דחה את תביעת המערער באשר לזכות בחנות, וקיבל את תביעתו לגבי מחצית מאחת הדירות ברח' הרב קוק. הנמקתו לדחיית התביעה הייתה שאמה של המשיבה הקנתה לה במתנה את הנכסים שבמחלוקת, ולא התכוונה לתת זכויות בהן למערער. את קבלת התביעה באשר למחצית מאחת הדירות ברח' הרב קוק, נימק בית המשפט בכך שההלוואות שנטלו בעלי הדין יחד הועברו לטובת אחיה של המשיבה, ובתמורה ויתר זה לטובתה על חלקו במגרש ברח' הרב קוק. בית המשפט עמד על סכומי ההלוואות שבהם מדובר והגיע למסקנה שהם שקולים כנגד דירה אחת ברח' הרב קוק, שעל כן הצהיר כי למערער זכות במחצית מדירה אחת.

טענות הצדדים

לפנינו טען ב"כ המערער כי הנסיבות מלמדות שהצדדים ראו את כל הנכסים שבמחלוקת כמשותפים.

לעניין דירות הרב קוק - נטען כי משקבע בית המשפט שבני הזוג רכשו למעשה את חלקו של האח בדירת ההורים כנגד כספי ההלוואות שנטלו עבורו, הרי שפירות עיסקת הקומבינציה שייכות לצדדים בחלקים שווים. משקבע בית המשפט כי מהתנהגות המשיבה ניתן ללמוד שראתה במערער שותף בזכויות שהתקבלו מהסכם הקומבינציה, היה עליו להצהיר כי המערער שותף בשתי הדירות.

לעניין החנות - אין מחלוקת כי אם המשיבה רכשה את החנות בשנת 73' או סמוך לכך, כי זו הופעלה מיומה הראשונה ע"י שני בני הזוג יחד. מטרת רכישת החנות הייתה לאפשר לבני הזוג להתפרנס, בהיותו של המערער צלם. הצדדים אכן הפעילו את החנות יחד משך כ- 30 שנה. החנות היוותה את מקור הפרנסה של בני הזוג. הצדדים שיפצו את החנות פעמיים והשיפוץ מומן מהחשבון המשותף שלהם. תשלומי המיסים עבור החנות שולמו מהחשבון המשותף. החנות נקראה בשמו של  המערער.

בני הזוג גידלו יחד שלושה ילדים. לבני הזוג היה חשבון משותף אחד ששימש אותם משך 35 שנה. הלוואה בסכום של כ- 70,000 דולר ניטלה לצורכי אחי המשיבה מהחשבון המשותף. לשני בני הזוג היו זכויות חתימה בחשבון המשותף. החנות שועבדה לבנק ושימשה בטוחה לחשבון הצדדים.

ב"כ המשיבה תומך בפסק הדין דלמטה וגורס כי מדובר ברכוש שקיבלה המשיבה במתנה במהלך תקופת הנישואים ואין למערער זכות בהם.

לעניין הדירות ברח' הרב קוק - ב"כ המשיבה טוען כי המשיבה נרשמה כבעלת הזכויות במגרש של ההורים, לאחר שבני הזוג היו נשואים כבר שנים רבות והיו להם שלושה ילדים. בעקבות עסקת הקומבינציה נרשמו שתי הדירות ע"ש המשיבה בלבד. בית משפט קמא דחה בצדק את טענות המערער בדבר הסכמה לשיתוף מלא בדירות הרב קוק.

לעניין החנות - נטען כי בדין קבע בית המשפט שהחנות נקנתה מכספיה של אם המשיבה. המערער לא הוכיח את טענתו כי אם המשיבה רכשה את החנות בעבורו. רישום החנות ע"ש המשיבה בלבד מלמדת על רצון האם להעניק למשיבה בלבד את הזכויות בה. העובדה שהעסק נקרא על שמו של המערער לא מעידה על כוונת שיתוף. משנת 2003, מועד שבו עזבה המשיבה את העבודה בחנות, צבר המערער חוב לבנק, הבנק מימש את השעבוד שהיה רשום על החנות ומינה כונס למימוש החנות. המשיבה לבדה הגיעה להסדר עם הבנק על מנת למנוע מכירת החנות בהוצל"פ בגין חובות שיצר המערער. המשיבה לבדה נטלה הלוואה ומשכנה את דירתה לצורך סילוק החוב.